מטיילים בגובה – מחלת גבהים
אתם מתכננים טיול מלהיב של סוף הלימודים ולפני תחילת עבודה, או שאולי מדובר בטיול תרמילאים אחרי גיוס. ארזתם כדורים ותחבושות, ציוד עזרה ראשונה וסתמתם את כל החורים אצל רופא שיניים עליו המליצה אמא מבעוד מועד…
מה שאולי לא לקחתם בחשבון הוא שטיולים במחוזות גבוהים עלולים להציג לפניכם מחלה שלא הכרתם מעולם: מחלת גבהים. בואו תקראו כדי להבין במה מדובר וקחו הרבה אוויר קודם…
מחלת גבהים – זה הורס?
אוהו… מחלה כזו למרות שהיא נשמעת קלה ותלויה בדבר עלולה להרוס לכם את כל הטיול. במקרים קיצוניים המחלה אף גורמת למוות. עד כדי כך! אז כדאי שתדעו. מדובר במחלה שכיחה שמשום מה לא משוחחים עליה באופן רווח כמו על חיסונים לפני יציאה להודו.
מחלת גבהים נגרמת כאשר אנשים הרגילים לגור באזורי שפלה נמוכים מגיעים לשהות בגבהים של 3 ק"מ ומעלה. בגבהים אלה האוויר הינו דליל, כך שפחות חמצן מגיע לגוף. יכולת הגוף לפיכך לנקות עצמו מרעלים , קרי, חילוף החומרים, משתבש. התוצאה היא שהרעלים מצטברים.
בגבהים ולא מרגישים
הקטע החלקלק במחלה הוא שתחילה אין מרגישים בדבר. כאשר המטייל מטפס מגובה של2500 מטר ל 5000 מטר ביום אחד הוא אינו מרגיש דבר וסובר שהוא לא לקה במחלה ושהכול תקין. זו, אגב, טעות נפוצה בקרב ישראלים, שסוברים שהשירות הצבאי הקרבי חישל אותם. טעות מרה…
ומדוע סוברים כך? היות שהנשימה סדירה ואין אינדיקציה שמגיע פחות חמצן לגוף, בדומה לצוללן הנושם באופן תקין במעמקים מסוכנים. סופו שילקה בשיכרון מעמקים.
כעשר שעות או פחות לאחר ההגעה לגובה החדש המטייל מתחיל לחוש כאבי ראש, כאבי בטן, דפיקות לב, בחילות, סחרחורות, תשישות, צפצופים באוזניים ועוד. התסמינים עשויים להשתנות מאדם לאדם, ואין חובה שירגיש בכולם כמובן. מה שבטוח הוא שמדובר בתסמינים המבשרים רעות.
על הגובה
תסמיני מחלת הגבהים עלולים להופיע כבר בגובה 2800 אם כי יש שיתפקדו היטב עדיין גם בגובה 3000 מטר ויותר. רוב המטיילים יתחילו לפתח תסמינים מגובה 3000 מטר. כיצד תדעו שלקיתם במחלה? זה יקרה ודאי בייחוד בלילה, כאשר אתם מבקשים להירדם ואינכם מצליחים.
מה עושים?
כדי להימנע מהתסריט הזה יש כמה טיפים שעובדים.
· עלו בהר במתינות. 3000 מטר הם עלייה שיש לחלק ליותר מיום אחד. טפסו כמה מאות מטרים מדי יום. הרי אינכם מעוניינים בשירותי קרדיולוג עדיין…
· אם אין ברירה וטיפסתם ביום אחד 4000 מטר וחציתם לראשונה את קו ה 3000 מטרהקדישו את 24 השעות הראשונות מרגע זה למנוחה מקסימאלית במקום הלינה אליו הגעתם (גאסט-האוס). גם טיול קצר עלול לגרום לכם נזק, שהרי גופכם תשוש, מבולבל וקשה לו להתמודד עם האוויר בגובה זה.
· תזונה – אכלו שום בצורת מרק או אורז עם שום, או אפילו, אלוהים ישמור, שיני שום. מדובר באנטיביוטיקה טבעית שעוזרת לגוף להתמודד טוב יותר.
· שתייה – שתו הרבה מים. מטרתם להטיל מימכם כל שעתיים…מדוע? זו דרך יעילה לסילוק רעלים חוץ מאשר באמצעות הכדוריות הלבנות במערכת הדם שלכם.
· כדורים משתנים – טלו כאלה, ניתנים לרכישה בבתי מרקחת בהימלאיה. השתמשו בהם כאשר אתם מגיעים לגובה 3000 מטר לראשונה, לפני שאתם מרגישים את תסמיני המחלה. מדובר בכדורים העוזרים לאנשים עם בעיות במערכת השתן. לכם הם ישמשו עתה ישמשו זרז להאיץ את חילוף החומרים ולהשתנה מרובה – יעיל מאוד למצבכם בגבהים אלה.
כבר חליתי במחלת גבהים, אז?
· הפתרון המהיר והיעיל ביותר – לרדת!
· גם ירידה של כמה מאות מטרים מתחת ל 3000 תעזור וגם אם אתם מרגישים חלשים, חשוב להקפיד על ירידה. התסמינים ייעלמו כמעט מיידית. כמו כן, דרושה מנוחה של יום יומיים לפני עלייה, אבל הפעם – במתינות.
· הימנעו מעישון, כן, גם לא של סמים. גם כך קשה לגופכם להתמודד והדבר מקשה על חילוף החומרים שלו.
· הזמן יעשה את שלו – כמו באהבה נכזבת … גופכם יתרגל בסופו של דבר לגובה ויפצה עצמו על ידי יצירת יותר כדוריות דם. אם ביליתם שבועיים ויותר בגבהים ואחר-כך ירדתם נמוך ואתם מבקשים לטפס שוב, גופכם יידע להסתגל מייד לתנאי אוויר דליל שוב.
אוויר פסגות – השורות התחתונות
· תכננו את טיולכם כך שהעלייה תהיה מתונה, בפרט בהתחלה.
· נוחו הרבה ביום הראשון והשני לטיפוס. תנו לגופכם יכולת להסתגל לעלייה ודאגו שמים יהיו בהישג יד תמיד, בייחוד בלילה, היות שייתכן שדווקא אז לא תוכלו לזוז מהמיטה…
· הצטיידו מראש בכדורי דיאמוקס (משתנים) שייסיעו לכם להתמודד עם הגבהים. עדיין, הם אינם תחליף לשתייה מרובה ולמנוחה, קחו זאת בחשבון.
· שום הוא ידידכם הטוב – אכלו ממנו לטובת התמודדות יעילה יותר בטיפוס לגבהים.
· מומלץ לפני טיול של טיפוס לגבהים להתייעץ עם רופא. ייעוץ עם רופאים ורוקחים מהמזרח אף הוא מומלץ.
· אל תשכחו להצטלם – בחיוך נוצץ ממש כמו פרסומת של הלבנת שיניים…הרי אתה לא מטפסים לגבהים כאלה כל שנה…