פה?

אנחנו עם שאוהב לטייל. זה התחיל בארבעים שנה במדבר וזה נמשך עד עתה ביום-יומיים ברחבי הארץ, או כמה חודשים בחו"ל. לא צריך להתאמץ יותר מדי בשביל להוציא את המוני בית ישראל לדרכים וגם אימת הפקקים לא תרתיע את היהודי הנודד המצוי מלשים פעמיו לאתרים שונים ברחבי הארץ.

אמנם, מדובר במדינה שאפשר לחצות אותה, מצפון לדרום, בחצי יום בערך, אבל שכיות החמדה המציצות מכל פינה, הופכות את הטיולים לחוויה אין סופית ואין אדם שכבר ראה הכל. די באזור הצפון על מנת להעסיק גדוד מטיילים במשך שנים ועדיין ייוותרו חלקים שלא תויירו. ואכן, טיולים בצפון הארץ הם בפירוש תחביב מועדף של רבים והסיבות לכך רבות. אין פלא שרבים מתייחסים לסופשבוע בצפון בערך כמו לביטוח חובה לרכב – אי אפשר בלי.

מסלולי הטיול – המוכרים יותר ופחות – עוברים בכל נתיב אפשרי, כמו נחלים, דרכי עפר, כבישים סלולים, מערות, הרים ועמקים. רשות שמורות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל וכל הגופים הנוגעים בדבר, עושים מלאכתם נאמנה ומשדרגים את תיירות הפנים בעזרת טיפוח, שימור ושדרוג מתמידים של האתרים השונים ומאפשרים גישה נוחה לכלל האוכלוסייה. כל זאת, בשילוב אפשרויות הלינה האטרקטיביות שהתרבו בשנים האחרונות, הופכים כל חופשה בצפון למיוחדת במינה ואין טיול שחוזר על עצמו פעמיים.

בנוסף, צפון מדינת ישראל, מציע – שלא כמו שאר האזורים – אקלים נוח יחסית אפילו בקיץ הישראלי המהביל, מה שהופך אותו ליעד מועדף בעונות החמות. אבל גם לעונות הקרות יש את הקסם שלהן, שכן חורף בגולן, או בגליל, הוא מחזה שאין להחמיצו. רק בהרי הצפון אפשר להלך באמצע יולי עם חולצה ארוכה ולהרגיש אירופה. אבל מי צריך אירופה, כשיש לו את החרמון?